כתבה: ורד בן פורת, אחראית תחום תאומים ומנחת קבוצות הורים ב’מרכז להורות ומשפחה’ בסמינר הקיבוצים

תאומים, שלישיות ויותר עוברים תהליכים התפתחותיים רגשיים, חברתיים ופזיולוגיים ככל יחידאי. התפתחותם אינה שונה, ועם זאת, לאורך הדרך קיים קשר למצב התאומות וניכרת השפעתו על התהליך. בעבר, נטה המחקר הפסיכולוגי לראות את התאומות כמצב חריג, ועל כן בעל פוטנציאל להיווצרותן של בעיות שונות. כיום התפתחה והתרחבה נקודת המבט, והגישה הרווחת רואה את ההיבטים הייחודיים של תאומים ומשפחותיהם בתוך ההקשר ההתפתחותי הכללי והנורמטיבי. גישה זו מעודדת מחקרים והגדרות פסיכולוגיות מעודכנות. 

(שלישיה תקרא לצורך הכתבה תאומים, אם כי מדובר תמיד בהתמודדות מורכבת יותר)

נקודות משמעותיות בהתפתחות פסיכולוגית של תאומים ושלישיות 
ההתמודדות הייחודית המאפיינת תאומים, ובני משפחותיהם, היא רכישת זהות אישית ונפרדת של כל ילד, מבלי לוותר על הזהות המשותפת, המהווה רכיב חשוב לא פחות בחייהם.
הקשר בין השניים (ויותר) נוצר כבר ברחם, בקרבה ובמגע שהם חולקים בחלל אחד, הוא מורכב מחוויות ותחושות, ואינו נעלם עם לידתם והתרחקותם הפיזית.

בתקופת החיים הראשונה, כשהעולל תלוי לחלוטין בהוריו לסיפוק כל צרכיו, הפיזיים והרגשיים, חווים הורים לתאומים קושי וחסך של זמן,  המשפיע על מתן תשומת לב בלעדית לתאומיהם. לא פעם, בעקבות הקושי, הם חוששים שחסך זה ישפיע על התפתחותם התקינה של ילדיהם. עם זאת, למרות שתאומים זוכים לפחות זמן ותשומת לב אישית, הרי שרובם מצליחים להתפתח באופן נורמטיבי, היות וגם במצבי חסך הנטייה ההורית היא למצוא השלמות ופיצויים, כדי להמשיך ולדאוג לילדים במידה המרבית.
רכישת הנפרדות של הילד, הינה תהליך מתמשך (מגיל 6 עד 36 חודשים בערך) שמהותו התרחקות הדרגתית מהתלות בהורים, ובעיקר באם, לטובת עצמאות הולכת וגוברת ותחושת זהות עצמית מתחזקת. הויתור על התלות מלווה בהתרחקות ובהתקרבות חוזרת ונשנית להורה, לצורך "תדלוק" רגשי.
תאומים עוברים תהליך כפול – פרידה מההורה, וגם מהאח, שהקשר איתו קרוב, מובן מאליו, זמין ובטוח. תהליך זה מלווה בקונפליקטים פנימיים רבים (לא קל לוותר  על הכוח והביטחון שבתלות ובאחדות עם ההורה/האח), ולכן גם בקונפליקטים חיצוניים (מריבות בין האחים, מאבקי כוח עם ההורים). בהתפתחות תקינה, יוותר הילד על תלות חזקה או מגבילה, לטובת הרווח שבעצמאות ובתחושת הכוח והיכולת האישית. כשיש קושי בתהליך, יבחר הילד "להישאר מתחת הסינר" של הוריו, או  לדבוק בזהות המשותפת עם אחיו התאום, ויתקשה לפתח את זהותו הנפרדת.

גילאי הגן וראשית בית ספר מתאפיינים ברכישת זהות משפחתית וחברתית, וחיפוש אינטנסיבי של מקום משמעותי בסביבה הקרובה. תהליך זה  מורכב למדי אצל תאומים, כיוון שרצונם הטבעי להיות "הכי גדולים", ולתפוס מקום בלעדי לצד אבא או אמא נתקל במציאות נתונה – אין "גדול וקטן", שניהם בדיוק באותו גיל! גם כאן מתהווים מאבקי כוח, פיזיים ומילוליים, תחרות וקנאה, בצד השלמה ויצירת קשרים איכותיים ובוגרים.

בגילאי בית הספר  הדגש הוא על הצלחה והישגים לימודיים, המדד להישגים הוא ברור, וכאן יש פוטנציאל לתחרות וקנאה בין התאומים, ומאידך היכולת המתפתחת בכל התחומים מאפשרת התמחות בתחביב או בסוג פעילות אישי וייחודי לכל אחד.
החיים החברתיים תופסים מקום מרכזי, וגם הם מהווים לעיתים מקור להשוואה ותחרות, על מידת הפופולריות וההצלחה. מאידך, זוהי הזדמנות ליצור קשרים משמעותיים ובלעדיים מחוץ לזוגיות התאומית.
גיל ההתבגרות מעלה תמיד את שאלת הזהות והשייכות, ולעיתים מחריף את המאבק אצל התאומים המתבגרים, בניסיון ליצור את הנפרדות מול ההורים, אך לא פחות אחד מול השני. כעת יש גם נקודות רבות להשוואה, והתחרות מתרחבת לעיתים גם למדד הצלחה בחיים הרומנטיים.
עם זאת, הזהות האישית כבר מגובשת וחזקה דיה, ובהתפתחות נורמטיבית ונכונה עשויים התאומים להרחיב ולהעמיק את הקשר ביניהם, שנמדד באיכותו ככל קשר בין אחים.